* מורשת יהודית ברומא

​

כמחצית מ 35,000 היהודים החיים באיטליה, חיים בעצם ברומא ורואים בה את ביתם. ליהודים כאן יש סגנון משלהם והם אפילו משמרים ניב יהודי רומאי מיוחד משלהם. הסיבה לכך היא שהמוצא שלהם הוא הישר מארץ הקודש. הראשונים הגיעו במאה השניה לפני הספירה, כשליחים שבאו לרומא כדי ליצור קשרים עסקיים. לאחר שרומא פלשה ליהודה במאה הראשונה לספירה, הפכו יהודים לשבויי מלחמה ונמכרו לעבדות. היהודים הראשונים האלה התגוררו כמו גרים אחרים, מחוץ לעיר, מעבר לנהר בטרסטוורה. 
הרומאים העדיפו את היהודים על פני זרים אחרים כיוון שאלו היו מרושתים היטב בכל רחבי האימפריה. הם לא דחקו בהם להמיר את דתם. חשוב מכך, היהודים שילמו את מיסיהם בזמן, וזה היה מספיק..  עם נפילת האימפריה הרומית מעמדם של היהודים ירד. כאשר הנצרות שגשגה ברומא המדינה שללה מהיהודים את מלוא זכויותיהם כאזרחים וכשמעמד ההאפיפיורות הפך להיות למלוכה של ממש ברומא, הכנסיה החלה לאכוף חוקים שיגבילו את התפשטות האמונה היהודית, כמו איסור על בתי כנסת ואיסור על נישואי תערובת. חומרתם של חוקים אלה הייתה שונה מאפיפיור לאפיפיור. לאורך רוב ימי הביניים התנודד מעמדם של יהודי רומא, אך לרוב הם שיגשגו והצליחו ונחשבו לרוב בהערכה רבה כרופאים או אנשי עסקים ואף יועצים קרובים  של האפיפיורים. הקהילה בטרסטוורה התפתחה וניתנה לה הרשות לגלוש גם לגדה הנגדית של הטיבר.
בשנת 1492 החל גירוש ספרד. הצהרות דומות וגירושים נוספים החלו בכל רחבי אירופה. כתוצאה מכך, האוכלוסייה היהודית ברומא מכפילה את עצמה ומתמלאת בפליטים מכל רחבי אירופה. בשנת 1500 הרפורמציה הקתולית הפנתה את תשומת הלב, לכל דבר שנחשב ככפירה או פשוט לא קתולי, כולל אל היהודים. בשנת 1555 האפיפיור פאולוס הרביעי העביר בכוח את כל יהודי רומא לאזור קטן בעיקול נהר הטיבר,  אזור הנוטה להיות מוצף, ויצר גטו של כ-4000 יהודים, שנאלצו לחיות בתוך שטח של כשבעה דונמים של אדמה, שם הם חיו בתנאים צפופים מאחורי קירות ותחת עוצר יומי. כך במשך שלוש מאות שנים, הם יכלו לצאת ביום, אך נאלצו לחזור לפני שננעלו השערים בלילה. היהודים נאלצו ללבוש צעיפים וכובעים צהובים ונאסר עליהם להחזיק ברכוש, או להחזיק במשרות טובות. במהלך טקסים ותהלוכות נוצריות היהודים נאלצו לצעוד במורד ויה דל קורסו, בזמן שהנוצרים עמדו ברחובות והטיחו בהם עלבונות. אורח החיים המדכא הזה,  גרם לכך שבית הכנסת היה המקום היחיד בו יכלו היהודים להרגיש מכובדים ומכבדים. אין פלא שעד היום הם נותנים יחס אוהב לכלי הפולחן היהודים ולבית הכנסת במקום.
יהודי רומא נהנו תקופה קצרה מחופש יחסי כאשר נפוליאון כבש את העיר בשנת 1805 ועד 1814 וכן אחרי שנפלו חומות הגטו בשנת 1848. למעשה, רק  לאחר האיחוד האיטלקי בשנת 1870 כשהממשלה החילונית החליפה את השלטון הדתי בוותיקן, רק אז תושבי הגטו קיבלו זכויות ואזרחות מלאה. כאשר רומא הפכה לבירת המדינה, העיר התביישה ברובע היהודי המטונף שלה. הגטו הישן נהרס, האזור עבר מודרניזציה, הוכנה  תוכנית עירונית, ומראה הרחובות שונה ובעצם נראה  בדיוק כמו שאנחנו רואים היום.
עם עליית הפאשיזם, למרות שמוסוליני לא היה אנטישמי בהגדרה, אך ככל שהוא היה בברית חזקה יותר עם היטלר, הוא הנהיג שורה של חוקים אנטי יהודיים. כאשר הודח מוסוליני, הנאצים כבשו את רומא ובסוף המלחמה היתה קהילת הגטו בסכנה גדולה עוד יותר. מבין 13 אלף תושבי הגטו 2000 נשלחו למחנות המוות ורק קומץ קטן חזר. בין תושבי רומא, היו חסידי עולם רבים שהצילו יהודים. (לקריאה על אחד מחסידי העולם  ההירואיים והייחודיים)
האפיפיור יוחנן פאולוס השני החליט לטפח את היחסים עם הקהילה היהודית ולהגיע להשלמה ופיוס. הוא היה זה שהכיר בסופו של דבר שהכנסייה הייתה צריכה להתערב ביתר שאת ולהגן על יהודים שלה במהלך השואה. במכתבו האחרון הודה יוחנן פאולוס השני לרב הראשי של רומא על שאיפשר לו ליזום את ההתקרבות היהודית - קתולית הזו, שהוא חש שהיתה צריכה להתרחש  הרבה, הרבה זמן  קודם לכן.
בית הכנסת העתיק ביותר ברומא נמצא בטרסטוורה, שהייתה הרובע היהודי המקורי לפני שהיהודים גורשו לאזור הגטו מצידו השני של הטיבר, בבניין עתיק משנת 980 לספירה שחלק ממנו עדיין אפשר לראות היום. בשנת 1073 נוסד במקום בית הכנסת וכן מקווה, ע"י הרב נתן בן יחיאל, שהיה מילונאי ואיש של שפות, כמו גם איש סודו של האפיפיור . בבסיס העמוד המרכזי בבניין, ניתן לראות אותיות  בעברית החרוטות עליו. 
בשנת 1859 התגלה מרתף מתחת לבנין ונמצאו שני פסלים, האחד היה המודל לפסל דוד של מייכלאנג'לו בפירנצה והשני פסל של סוס הגדול יותר אף מזה שבכיכר הקפיטולין. היום הפסל , נמצא בוותיקן. 
כעת הבניין משמש ככמסעדה והמרתף מאכסן יינות. הבעלים ידידותיים ושמחים לספר על ההיסטוריה של המקום. אפשר לבקש להיכנס ולראות את המרתף והעמוד עם הכתובת העברית.  קישור לסטריט וויו
כתובת בית הכנסת : Vicolo dell'Atleta, 2