סיורים ברומא - אתרים מרכזיים
קמפו די פיורי
כיכר קמפו דה פיורי , יחד עם פיאצה נבונה הם הלב הפועם של המרכז ההיסטורי של רומא.
בשוק הצבעוני המתקיים בכיכר תחת כיפת השמיים, תפגשו בליל מבטאים, מהגרים קשי יום המוכרים מיני פיצ'יפקעס, ירקות מקומיים ריחניים וכמובן פסטות צבעוניות בשקיקי צלופן. השוק פעיל מדי יום, משעות הבוקר ועד הצהריים, כאשר המסעדות ובתי הקפה שסביבו פעילים בכל שעות היום והערב, והמקום שוקק חיים כמרכז תיירותי מובהק. מסביב ובסמטאות המרוצפות הקטנות המובילות לכיכר יש המון חנויות אומנים, ברים ומסעדות. בלילה זהו אחד המקומות התוססים ביותר ברומא עבור המקומיים והתיירים כאחד.
השוק עצמו נפתח ב1869. עם השנים, המבנים במקום הפכו למלונות וכעת הפך השוק לתיירותי ובלשון המעטה, המקום אינו מאוד אותנטי, אך נעים לשוטט בו ובעיקר לשבת בבתי הקפה שסביבו. כמרכז מסחרי עתיק, הרחובות הסמוכים עדיין נקראים על שם בעלי המלאכה שפעלו במקום, כך תוכלו למצוא את ויה די קפלארי– רחוב הכובענים, רחוב ויה די באולארי –רחוב המפתחנים, או רחוב ויה די ג'ובונארי – רחוב החייטים. היום הסימטאות מלאות בחנויות אומנות ומסעדות. הכיכר בשונה מכיכרות אחרות ברומא, היא אחת היחידות שאינה צמודה לכנסיה כלשהיא
השם קמפו דה פיורי- שפירושו שדה פרחים באיטלקית, מקורו בעובדה שהאזור, בתקופת ימי הביניים, היה אחו פרחים צבעוני. השם של המקום והססגוניות מסתירה עבר אפל במיוחד והיסטוריה פחות סימפטית.
עד להקמת האימפריה הרומית, היה האזור חלק מאזור ההצפה של הנהר, ושימש כשטח אימון לצבא רומי. רק במאה הראשונה לספירה יובשו הביצות והחלו לקום סביב הכיכר מבני ציבור, אך רק במאה ה15 החלו האפיפיורים והאצולה מקומית לבנות ארמונות מסביב, הכיכר רוצפה וחשיבותה עלתה. אז גם החלה הכיכר לשמש את האינקוויזיציה הקתולית, ככיכר לעינויים והוצאות פומביות להורג. בשנת 1553 החלה רדיפת הספרות היהודית המודפסת ע"י האינקויזיציה וב 9 בספטמבר באותה שנה, בראש השנה נשרפה בכיכר, עגלה מלאת בספרים עבריים בהם כל עותקי התלמוד ברומא.
במרכז הכיכר עומד פסל גבוה וכהה של דמות גברית עוטה ברדס, בידן לוח וכלי כתיבה ומבטו הקודר מכוון אל הוותיקן. זהו פסלו של ג'ורדנו ברונו. הנזיר הדומיניקני הגאון, הפילוסוף והאסטרונום שחשיבתו הקדימה את זמנו, ועל כך הוא שילם בחייו. בעקבות קופרניקוס, ג'ורדאנו ברונו פיתח תיאוריה על היקום האין סופי, היות הארץ כדור לכת הסובב את השמש, ואף טען שישנן גלקסיות נוספות וישויות נוספות. התיאוריות עמדו בניגוד לעמדה הקתולית, שהחלה לרדוף אותו ולהחרים את ספריו. ג'ורדאנו שהיה גאון, המציא שיטה לשיפור הזיכרון ע"י קיצורים. הוא נס על נפשו מהאינקווזיציה ובמהלך נדודיו ניסה לעסוק במשרות הוראה שונות. אחד משליטי ונציה, הזמין אותו ללמד את רזי הזיכרון, מתוך אמונה שילמד מעשי קסם. מאוכזב מהשיטה, הסגיר את ג'ורדאנו לידי האיננקוויזציה. לאחר משפט ארוך, משלא הסכים לחזור בו מטענותיו הוכרז ג'ורדאנו ברונו ככופר והועלה על המוקד בכיכר קאמפו דה פיורי.
ב1899 הוקמה האנדרטה עם פסלו של ברונו, הניצבת במקום הוצאתו להורג. ובשנת אלפיים, 400 שנה לאחר משפטו, האפיפיור יוחנן פאולוס השני הביע את צער הכנסיה על היחס והטעות הנוראה שבוצעה.
בשנת 2011 הוקם גלעד ונקבע לוח זכרון ברצפת הכיכר לזכר המעשה הנורא של שרפת ספרי התלמוד היהודים. בשנים האחרונות ממשלת איטליה תומכת במימון פוייקט של תרגום התלמוד לאיטלקית.
המשורר הפולני צ'סלב מילוש, כתב בזמן מלחמת העולם השנייה, שיר על קמפו דה פיורי. המעשה הנורא, של ההוצאה להורג של ג'ורנן ברונו בקאמפו דה פיורי, שנעשה בו זמנית לשגרה הצוהלת של ההמון בשוק, הוקבל אל החיים העולזים בוורשה שמחוץ לגטו, מול הזוועות שנעשו באותו הזמן ליהודי הגטו.
מוּסַר הַשְׂכֵּל שֶׁל מִישֶׁהוּ, אוּלַי, יִלְמַד מִכָּאן,
שֶׁהָמוֹן וַרְשָׁאִי אוֹ רוֹמָאִי
סוֹחֵר, מְבַלֶּה, אוֹהֵב
בְּחָלְפוֹ עַל פְּנֵי מוֹקְדֵי הַיִּסּוּרּים.
אַחֵר יִלְמַד מִכָּאן מוּסַר הַשְׂכֵּל
עַל חֲלוֹפִיּוּת מַעֲשֵׂי הָאָדָם,
על הַשִּׁכְחָה שֶׁגּוֹבֶרֶת
עוֹד בְּטֶרֶם כָּבְתָה הַלְּהָבָה.
אוּלם אֲנִי אָז הִרְהַרְתִּי
בִּבְדִידוּתָם שֶׁל הָאוֹבְדִים
בְּכָךְ, שֶׁבְּעַלוֹת ג'וֹרְדָנוֹ
עַל פִּגוּמֵי הַמּוֹקֵד,
לֹא נִמְצְאָה לוֹ בִּשְׂפַת אֱנוֹש
מִלָּה וְלוּ רַק אַחַת,
לְהַפְנוֹתָהּ אֶל הָאֱנוֹשׁוּת,
אוֹתָהּ אֱנוֹשׁוּת שֶׁנוֹתֶרֶת.
הֵם כְּבָר אָצוּ לִגְמֹע יַיִן,
לִמְכֹּר כּוֹכְבֵי יָם לְבָניִם,
סַלִים שֶׁל לִימוֹן וְשֶׁל זַיִת
נִשְׂאוּ בַּהֲמוּלָה עַלִּיזָה.
וְהוּא כְּבַר רָחַק מֵהֶם,
כְּבָר חָלְפוּ דוֹרֵי-דוֹרוֹת,
וְהֵם חִכּוּ רַק רֶגַע
עַד יַעַל בַּלֶּהָבָה.
וְאֵלֶּה הָאוֹבְדִים, הַבּוֹדְדִים,
הַנִּשְׁכָּחִים כְּבָר מִלֵּב הָעוֹלָם,
שְׂפָתֵנוּ הָפְכְה זָרָה לָהֶם
כִּשְׂפַת כֹּוכַב לֶכֶת קַדְמוֹן,
עַד הָכָּל יִהְיֶה לְאַגָּדָה
וְאָז מִקֵּץ שָׁנִים רַבּוֹת
בְּקָמְפּוֹ דֶי פְיוֹרִי חָדָשׁ
מֶרֶד יַצִּית דְּבַר הַמְּשׁוֹרֵר.
בְּרוֹמָא, בְּקָמְפּוֹ דֶי פְיוֹרִי,
סַלִים שֶׁל לִימוֹן וְשֶׁל זַיִת,
עַל הַמִרְצֶפֶת נִתְזֵי-יַיִן
וּרְסִיסֵי פְּרָחִים.
תַּגְרָנִים עוֹרְמִים עַל שֻׁלְחָן
פֵּרוֹת יָם ורֻדִּים,
אֶשְׁכּוֹלוֹת עֲנָבִים כֵּהִים
מְכַסִים פְּלֻמַּת אֲפַרְסֵק.
כָּאן, בַּכִּיכָּר הַזֹּאת
שָׂרְפוּ אֶת ג'וֹרְדָנוֹ בּרוּנוֹ,
הַתַּלְיָן שָׁלַח אֵשׁ בַּמּוֹקֵד
בְּקֶרֶב הָמוֹן סַקְרָנִי.
וְאַךְ שָׁכְכָה הַלֶּהָבָה
שׁוּב נִתְמַלְאוּ מִסְבָּאוֹת,
סַלִים שֶׁל לִימוֹן וְשֶׁל זַיִת
נָשְׂאוּ תַּגְרָנִים עַל רֹאשָׁם.
זָכַרְתִּי אֶת קָמְפּוֹ דֶי פְיוֹרִי
בְּוַרְשָׁה לְיַד הַסְּחַרְחֶרֶת
בְּעֶרֶב אָבִיב שָׁלֵו,
לִצְלִילֵי הַמּוּסִיקָה הָעַלִּיזָה.
אֶת מַטַּחֵי הַיְּרּי בַּגֵּטוֹ
עִמְעֵם הַלֶּחֶם הָעַלִּיז
וְהִתְנַשְּׂאוּ זוּגוֹת הָאוֹהֲבִים
מַעְלָה אֶל שָׁמַיִם שְׁלֵוִים.
לְעִתִּים נָשָׁא הָרוּחַ מִן הַבָּתִים הַבּוֹעֲרִים
עֲפִיפוֹנִים שְׁחוֹרִים,
הַחֲגִים בַּסְחַרְחֶרֶת
אֶת קִרְעֵיהֶם תָּפְשׂוּ בִּמְעוּפָם.
בִּדְרָה אֶת שִׂמְלוֹת הַנַּעֲרוֹת
רוּחַ זוֹ מִבָּתִים בּוֹעֲרִים,
צַחֲקוּ הֲמוֹנִים עַלִּיזִים
בְּיוֹם רִאשׁוֹן וַרְשָׁאִי יְפֵהפֶה.