שישה פסלים פטפטנים פזורים ברומא. הם מדברים ומדברים כבר 500 שנה. מי הם הפסלים מה יש להם לומר ולמה אף אחד ברומא לא הצליח לסתום להם את הפה?
איטליה של הרנסנס והבארוק הולידה את הפסלים המוכשרים ביותר, כמו מיכלאנג'לו וג'יאן לורנצו ברניני . רומא מארחת כמובן כמה מהפסלים המפורסמים ביותר של שניהם כמו הפייטה, משה, דפנה ואפולו ועוד.
עם זאת, יש ברומא אוסף של פסלים שאולי פחות מוכרים לשאר העולם, חלקם מצויים בפינות חמד נסתרות או סמטה שכוחת אל וחלקם בולטים יותר לעין . בעת סיור ברומא , ניתן לחלוף על פניהם וכמעט לא לשים לב לקיומם. רומא הרי עמוסת היסטוריה ואמנות לרוב, ישנה בוודאי אמנות מפוארת מהם בסביבה ובכל זאת עבור הרומאים, פסלים אלו בעלי חשיבות רבה, לא ערכם האמנותי, ואף לא האמן שיצר אותם. ערכם של הפסלים הוא ביכולת התקשורת והדיבור שלהם.
כיצד בעצם הפסלים מדברים?
במשך חמש מאות השנים האחרונות, בחסות החשיכה, השמיעו תושבי רומא את תרעומתם נגד השלטונות באמצעות מדיה ייחודית – פרשנות סרקסטית וחרוזים לעגניים, המגחיכים את הממשלה, האפיפיור, עריצותם של אנשי הכנסיה, האצולה והפקידים הטיפשים. ביטויים הומוריסטיים אלה של זעם אמיתי או סתם חוסר שביעות רצון פוליטי פורסמו בעילום שם על פסלים בולטים שונים ברחבי העיר, שם נפגשו התושבים לדון בעניינים הנוגעים לחייהם האישיים כמו גם בענייני מדינה.
הפסלים העניקו חשיפה לקולות האנונימיים הללו, ולעיתים קבעו את נושא הדיון שהועלה. בסופו של דבר, התושבים התחילו להשתמש בפסלים האלה כדי לדבר על כל נושא כמעט, באותה דרך שבה אנשים משתמשים היום בלוחות מודעות. הם שוחטים כל פרה קדושה, אדם או סמכות. כיצד התחיל הכל? פסקוויניו - הפסל המדבר הראשון
אחד האפיפיורים הראשונים שפעולתם משכה ביקורת קשה היה האפיפיור ניקולס החמישי (1447-55). למעשה, ניקולס לא היה אפיפיור רע כל כך. הוא היווה דמות מפתח ברנסנס הרומאי, סייע בהפיכת רומא לבירת הספרות והאמנות. הוא חיזק ביצורים, שיפץ אמות מים ובנה מחדש כנסיות רבות. הוא הורה על תוכנית עיצוב למה שבסופו של דבר תהיה בזיליקת פטרוס הקדוש. הוא גם מילא תפקיד חשוב בהקמת ספריית הוותיקן והציל אגב כך, אלפי כתבי יד שחילץ מהטורקים לאחר נפילת קונסטנטינופול. עם זאת, האוכלוסייה הרומית לא ידעה להעריך את עבודתו, וקשרה קשר להפיל את ממשלת האפיפיור שלו. כשגילה ניקולס את העלילה, הוא עצר את הקושרים ותלה אותם.
'משפט הצדק' של ניקולאס וידו הכבדה, זכו לביקורת בשיר קצר:
"מאז שניקולס הפך לאפיפיור ורוצח,
הדם מצוי בשפע ברומא, כשהיין חסר".
מועצת השנונים
בדרך כלל פורסמו המודעות על פסקוויניו בלילה בחסות החשיכה, כך שכאשר אנשים התאספו סביב הפסל למחרת בבוקר הם יכלו לקרוא את הפתקים להנות היטב ולצחוק לפני שהמודעות הוסרו על ידי הרשויות.
על מנת לשים קץ לתופעה, איים האפיפיור אדריאן השישי (1522-23) כי ישליך את פסקווינו לנהר הטיבר, אך שינה את דעתו מחשש ללעג הציבור על הענשת פסל.
במקום זאת, נאכפו חוקים נוקשים ופסקווינו הועמד תחת שמירה קפדנית. התוצאה היתה שתושבי רומא פשוט פנו לפסלים אחרים. כך נולדה לה מועצת השנונים. לפסקווינו הצטרפו עוד חמישה חברים.
ששת הפסלים המדברים של רומא נודעו גם כ Congrega Degli Arguti ובעברית 'מועצת השנונים'
מרפוריו
מרפוריו, שנוצר במאה הראשונה לספירה, מתאר דמות של אל מזוקן. בעבר זוהה הפסל כתיאור של יופיטר- ראש האלים או כנפטון - אל הים או אולי האל של נהר הטיבר.
הפסל העצום נמצא למרגלות גבעת הקפיטולין והפך עד מהרה לפסל המדבר השני. כדי להוסיף ולפלפל את השיח הסאטירי כנגד האפיפיורים, שני הפסלים פאסקווינו ומרפוריו החלו לדבר זה עם זה. באחד הפעמים הפסלים לעגו לקמילה, אחותו של האפיפיור סיקסטוס החמישי, שהגיעה ממוצא איכרים פשוט אך החלה לסגל לעצמה תפקיד ומעמד של אשת האצולה הגבוהה. לשאלת מרפוריו: "היי, פסקווינו, למה החולצה שלך כל כך מלוכלכת? אתה נראה כמו סוחר פחם! " פסקוויניו ענה, "מה אוכל לעשות? המשרתת שלי הפכה לנסיכה! "
כאשר העיר הייתה תחת הכיבוש הצרפתי (1808-1814) ונפוליאון בונפרטה החל לבזוז את אוצרות האומנות של רומא, שאל מרפוריו את פסקקווניו: "האם זה נכון שהצרפתים כולם גנבים?" תשובתו של פסקווינו הייתה: "לא כולם, רק חלקם הגדול" (משחק מילים על שם המשפחה של הקיסר הצרפתי נפוליאון בונפארטה, בונה פארט = "חלק גדול").
מרפוריו שאל פעם: "פסקווינו, מדוע מחיר השמן נהיה כל כך יקר?", על זה ענה פסקינו: "מכיוון שנפוליאון צריך הרבה שמן כדי לטגן רפובליקות ולמשוח מלכים".
על האפיפיור קלמנט השישי, שהיה חמדן והתעניין באורבינו יותר מאשר ברומא, דיברו הפסלים כך:
מרפוריו: "פסקווינו, תגיד לי: מה אתה עושה?"
פסקווינו: "אני משגיח על רומא, כדי לוודא שהיא לא עוברת לאורבינו"
קלמנט השביעי היה אחד האפיפיורים היותר מושחתים, ניהל חיי הוללות ופריצות. משנפטר, הונח על מרפוריו ציור של הרופא האישי של קלמנט, ככל הנראה רופא לא מוצלח במיוחד: "הרופא שלו, בזכות כישוריו העלובים- פטר סוף סוף את רומא מהרבה לכלוכים"
בשנת 1679, בתואנה לשימור הפסל ובנסיון להשתיקאת מרפוריו, העתיקו אותו ממקמו המקורי והוא הוצב בחצר פאלאצו נובו, שם הוא נמצא עד היום (Palazzo Nuovo).
באבוויניו – מזרקת הבבון
בקרבת המדרגות הספרדיות נמצאת פונטנה (מזרקת) דל באבווינו - פסל המתאר את סילאנוס, בן לווייתו השיכור של דיוניסוס, אל שחציו אדם ומחציתו השניה תייש. תושבי רומא כינו את הדמות "babuino" - הבבון, מכיוון שהם חשבו שהדמות מכוערת ומעוותת, כמו קוף. הפסל הוזמן ע"י סוחר בשם קארפה במאה ה-16, ושולב במזרקה להנאת הציבור. בתמורה קיבל הסוחר מים בחינם מעיריית רומא.
פונטנה דל פאקינו
פונטנה דל פאקינו - Fontana del Facchino – מוכר המים. נמצא ליד פיאצה ונציה, בסמטה קטנה היוצאת מויה דל קורסו. הפסל 'חדש' יחסית לחבריו, פוסל לקראת סוף המאה השש-עשרה ומתאר אדם פשוט שמכר מים מהמזרקות הציבוריות מדלת לדלת. באותה התקופה אמות המים של רומא היו במצב רע . פני הפסל מעוותים לאחר שעבר אין ספור תקיפות לאורך השנים מאבני ריצוף שהוטחו בו. בהתאם לנושא הפסל משמש גם כמזרקת מים.
מיקומה של מזרקת פונטנה דל פאקינו מאדם לוקרצ'יה
אחד מששת הפסלים המדברים- הדמות הנשית היחידה בחבורה - החזה העצום של מאדם לוקרצ'יה . עשוי שיש, גובהו 3 מטרים וממוקם על עמוד בפינת הכיכר בין פאלאצו ונציה ובזיליקת סן מרקו.
לאורך השנים הפסל ניזוק והושחת קשות, לא ברור בדיוק את מי הפסל מייצג אך על פי סגנון הבגד המצרי, ככל הנראה הוא מייצג את האלה המצרית איזיס. הכינוי מתייחס לגברת אצילית מהמאה ה -15, לוקרצ'יה ד'אלגנה, שהייתה פילגשו של מלך נאפולי, אלפונסו החמישי מאראגון. עם זאת, יש המייחסים את הפסל ללוקרצ'יה ממשפחת בולגיה, בתם הידועה לשמצה של ונוציה דיי קטני והאפיפיור אלכסנדר השישי. לוקרצ'יה נחשבה לפאם פאטל מתקופת הרנסנס. בסוף המאה ה -18 ככל הנראה הפסל נפל מהבסיס שלו והתפרק לשמונה חלקים שונים.
מיקום הפסל של מאדם לוקרצ'יה אב המנזר לואיג'י
בקרבת פיאצה נבונה, נמצא אב המנזר לואיג'י - פסל זה של אדם האוחז במגילה, ככל הנראה של שופט רומאי, מתקופת הקיסרות המאוחרת, זכה לכינוי אב המנזר לואיג'י בגלל דמיונו לאיש הדת מכנסיית דל סודאריו הסמוכה. (ובכל זאת בשנים האחרונות, איבד הפסל האומלל את ראשו - בתמונה הגדולה, הפסל לפני הכריתה..) זהו הפסל המדבר האחרון של רומא. כתובת על גבי העמוד שלו מעידה על פטפוטיו של לואיג'י:
"הייתי אזרח רומא העתיקה
עכשיו כולם קוראים לי אב המנזר לואג'י
יחד עם מרפוריו ופסקווינו
תהילת נצח עבור הסאטירה כבשנו
קיבלתי עלבונות, חרפה וקבורה,
עד שכאן מצאתי חיים חדשים וסוף, סוף ביטחון".
אחת הסאטירות המפורסמות ביותר היתה סביב האפיפיור אורבן השמיני, בן משפחת ברבריני (1644–1623), שחמס את הארד מהפנתיאון לשימוש חוזר ליצירת החופה הענקית בבזיליקת סנט פטרוס. כביקורת על מעשיו נכתב המשפט הידוע על רומא: " מה שלא עשו הברברים, עשה הברבריני ".
אגב, תוכלו להצטרף אלי לסיור בוותיקן, נבקר בבזיליקה ותשמעו עוד פרטים על החופה ויוצריה.
גם בימינו פסקווינו עדיין רגיל לפרסם הודעות משעשעות הלועגות לרשויות. בשנת 2011, בתגובה לשערוריות המין סביב ראש הממשלה דאז סילביו ברלוסקוני, החלו להופיע הודעות על פתקים קטנים: "איטליה אינה בית בושת", נכתב באחת, ו"גופה של איטליה אינו למכירה ", קרא אחר. כאשר נעטף פסקווינו במהלך שחזור ושיפוץ, הופיעה פתק: "אתה יכול לעטוף את פסקווינו היטב, אבל הוא לעולם לא ישתוק".
כשתשוטטו ברחובות רומא, חפשו כמה מחברי מועצת השנונים, כשתגיעו אל פיאצה פסקווינו ליד פיאצה נבונה תפגשו את המפורסם שבפסלים המדברים: פסקווינו.
הפסל השובב יידע בדיוק מה מציק לכם, טרדות היום יום, הפרנסה, הילדים או סתם שגרת היום המתישה.. הוא יזמין לשיחה אמיתית ללא פוזה או יומרה מיותרת, שיחה קולחת על המאהבת התורנית של האפיפיור, אודות התינוק הממזר של הנסיכה, עשירי רומא, הפוליטיקאים והמחדלים המבישים שלהם, רכיליות טריות ועד סאטירה על האליטות השלטוניות. סיפור עסיסי ומשעשע שכזה וודאי ישכיח מכם את העצבות והקושי, גם האליטות הם בני אדם, חלקם טיפשים, רעים, או סתם מגוחכים.
תוכלו להצטרף כמובן לשיחה קולחת במקום, כמו כל רומאי שחייו אינם חיים ללא שיחה טובה, קצת רכילות עסיסית או לפחות הבעת דעה בנושאים החביבים עליהם מכל - פוליטיקה וכדורגל...
ברניני ומזרקת המורו שבפיאצה נבונה - נחשו מי היה הדוגמן?
ברניני, היה האריכיטקט הקבוע בחצר משפחת ברבריני, שנואי נפשו של האפיפיור אינוצנטיוס העשירי, לכן גם ברניני לא היה חביב כלל על האפיפיור אינוצנטיוס העשירי, אך לאחר בנייית מזרקת 4 הנהרות המרהיבה בפיאצה נבונה, הכיר סוף סוף האפיפיור בכשרונו של ברניני, והוא החל להזמין אצלו עבודות ובהן התוספת למזרקה השנייה בפיאצה נבונה- מזרקת המורו.
פסקיניו Pasquino - הדוגמן למזרקת המורו
ביצירת דמותו של המורו - לפחות פלג הגוף העליון שלה - ייתכן שברניני קיבל השראה מ"הפסל המדבר" הפופולרי של פסקוויניו , הניצב במרחק של 50 מטרים מהמזרקה, קל מאוד לראות את הדמיון בין שתי הדמויות. בהתחשב במצבו הגרוע של פסקוויניו, זה מעט מוזר, אף אמן לא היה חושב על פסקוויניו הזקן ללא הגפיים, כמודל לפיסול. יתרה מכך, באותם הימים "הפסלים המדברים" הפזורים ברומא, ייצגו את מתנגדי השלטון, קרי האפיפיור (שבמקרה זה היה הלקוח של ברניני). ברניני היה ידוע כאיש עם חוש הומור, וייתכן שהבחירה שלו לא הייתה צירוף מקרים בלבד, אלה נקמה משעשעת על האופן שבו התייחס אליו האפיפיור בעבר.
מחכה לכם
ינון