סיור בותיקן
10 עובדות מדהימות שכדאי להכיר אודות הקפלה הסיסטינית, בוותיקן
הקפלה הסיסטינית, בארמון האפוסטולי, מקום מגוריו הרשמי של האפיפיור, הוא אחד האתרים ההיסטוריים הפופולאריים ביותר ברומא ובעולם כולו. הקפלה נמצאת בתוך הותיקן והמוזיאונים, ומבקרים בה קרוב ל 50,000 תיירים ביום. ציורי הקיר המפורסמים בעולם של מיכלאנג'לו הם כמובן האטרקציה העיקרית, יצירת מופת של פאר ויופי מדהים. עם זאת, מעבר לגאוניות של מיכאלאנג'לו, הקאפלה הסיסטינית בת ה -500 פלוס, מאכלסת גם יצירות אמנות נהדרות של ציירים נוספים מתקופת הרנסנס, כמו סנדרו בוטיצ'לי, פרוג'ינו, דומניקו גירלנדאו וקוזימו רוסלי.
אז ללא שהיות נוספות, הנה כאן 10 עובדות מדהימות, שכדאי להכיר אודות הקפלה הסיסטינית.
1. הקפלה הסיסטינית נבנתה מעל מבצר קדום מימי הביניים ובהשראת בית המקדש התנ"כי.
מדידות שנעשו בקפלה הסיסטינית מעידות על מקור השראה מעניין. על פי רוב הממצאים, המבנה המלבני עם חזיתותיו החיצוניות, המעוטרות יחסית, תוכנן ככל הנראה בהשראה ישירה ועל פי מידות בית המקדש המקראי של שלמה המלך, כפי שמתואר בתנ"ך.
הקפלה הסיסטינית נבנתה באתר בו היה קיים כבר מבנה מבוצר, עוד מימי הביניים, ושימש כחלק ממכלול בתי המשפט האפיפיוריים.
סיקסטוס הרביעי החליט לבנות אולם גדול באותו החלל, האולם אשר ידוע היום בתור הקפלה הסיסטינית – ולכן נקרא על שם האפיפיור-סיקסטוס, ובאיטלקית ססיטוס.
בנייה זו החלה בשנת 1477 לספירה, העיצוב נעשה עפ"י אותם שיקולים הגנתיים כמו שהיו בבניין המקורי, וזאת במטרה שלא לאפשר כניסה לכל אחד, למעט לבאים מהארמון האפוסטולי הסמוך (מקום מגוריו הרשמי של האפיפיור). אמצעי הגנה כאלה אומצו בגלל המתח הפוליטי בין משפחת מדיצ'י הכוחנית, לבין האפיפיורות. יתר על כן, אזורים רבים של איטליה היו עדיין מאוימים על ידי הכוחות של התורכים העות'מאנים, שנשלטו על ידי מוחחמד השני האניגמתי - אותו קיסר עצמו, שכבש את קונסטנטינופול בשנת 1453 לספירה ושינה את שמה לאיסטנבול.
2. ליצירת הקפלה הסיסטינית היו שותפים אמנים חשובים נוספים.
בעוד היצירה המבריקה של מיכלאנג'לו משמשת כגולת הכותרת של הקפלה הסיסטינית, היו בנוסף מגוון של אמנים ידועי שם שעבדו גם הם על הבניין המפורסם. ציורי הקיר הצדדיים מאת דומניקו גירלנדאו, סנדרו בוטיצ'לי, פייטרו פרוג'ינו וקוזימו רוזלי. כמו כן שטיחי הקיר שעוצבו על ידי רפאל (השטיחים המקוריים נשרפו כאשר רומא נבזזה בשנת 1527 לספירה).
3. האירוניה המסתתרת ביצירתו של מיכלאנג'לו.
מיכלאנג'לו החשיב עצמו פסל, ובעצם סלד מציור, לכן לא היה מרוצה כלל כשקיבל את הזמנת העבודה. אבל האפיפיור יוליוס השני דרבן את האמן הגדול ע"י הזמנת עבודה נוספת, פיסול אחוזת הקבר שלו. כך, לפי אחד הסיפורים, בעצם פותה האמן לצייר את מה שהתפתח לפרסקאות המפורסמות של הקפלה הסיסטינית.
למרות ההכרה לה זכה בשל גדולתה של עבודתו, מיכלאנג'לו עדיין לא אהב את עבודת ציור התקרה, עד כדי כך שכתב לחברו פואמה אפית אודות ה'עינויים' שבעבודתו ובטנו הנמעכת תחת סנטרו. ולמרות הכל האמן הצליח לסיים את ה'עינוי' והמאמץ המייגע, כשהוא עומד על פלטפורמות הפיגומים שלו - בניגוד לדעה הרווחת, שמיכלאנג'לו צייר את ציורי הקיר שלו בשכיבה על גבו.
4. אלוהים מקבל פרצוף ומוח גדול במיוחד.
התיאור המקובל של האל עם זקנו הלבן קיבל כאן חיזוק משמעותי על ידי מיכלאנג'לו בפרסקו המפורסם של "בריאת אדם". יחד עם תקרת הקפלה הסיסטינית. האמן נעזר בגישה הסלחנית יחסית של הנצרות, המאפשרת לתאר את האל בצורה אנושית. הייצוג הזה של האיש הזקן, המייצג את ישותו של הכל יכול, הפכה מאז לאבטיפוס ושימשה השראה לאין ספור דוגמאות. ייצוג האל מופיע כך רבות, כולל היום בתרבות הפופולארית.
עם זאת, מעניינת יותר הטענה שקווי המתאר, של הצורה המקיפה את הרקע של אלוהים ודמויות אחרות, היא צורה דמויית מוח. על פי סקר של הרופא האמריקאי פרנק משברגר (שפורסם בכתב העת של איגוד הרפואה האמריקני), נראה כי הצורה הזו היא דוגמה מדויקת למוח האנושי, כאשר הייצוג כביכול מייחס קשר עם חלקים כמו המוח גזע, האונה הקדמית וחלקי המוח השונים. תיאוריה אחרת מעידה כי הבד האדום מייצג את הרחם האנושי. מכל מקום, הציור המרתק אכן מזכיר את ההיכרות והחיבה שחש מיכלאנג'לו לאנטומיה האנושית.
5. מיכלאנג'לו חוזר אחרי 24 שנה להשלמת יצירת הקפלה הסיסטינית.
בנובמבר 1512 הסתיימה עבודת ציור התקרה, אולם 24 שנה לאחר מכן, בשנת 1536, נאלץ מיכלאנג'לו לחזור ולהשלים יצירת מופת נוספת בתוך הקפלה: "יום הדין" (The Last Judgment), הפעם בהנהגת האפיפיור קלמנט השביעי.
היסטורית, במהלך 24 השנים שחלפו, עברו הוותיקן ורומא זעזועים פוליטיים וצבאיים. אסון הרסני שנחת על רומא, על ידי כוחות שכירי החרב של האימפריה הרומית הקדושה, בשנת 1527 לספירה (שבו גם נפגעה הקפלה הסיסטינית).
ציור "יום הדין" שהושלם בשנת 1541 לספירה שימש עדות מרשימה לגדולה המחודשת וכוחו של המושב הקתולי הרומי, במיוחד עם תחילת מועצת טרנט בשנת 1545 לספירה. מועצה זו היתה אחת המועצות החשובות, עקב עליית התנועות הפרוטסטנטיות. למרבה האירוניה, במהלך השלב המאוחר של המועצה הזאת בשנת 1563 לספירה, נחשבו העירום ביצירות המופת של מיכלאנג'לו כגסות, וככאלה כוסו על ידי הוספת ציורי עלי תאנה, ופריטי לבוש שונים.
6. האם סנט ברתולומיאו אוחז בעור גופו המופשט של מיכלאנג'לו?
כפי שהוזכר קודם, הציור הגדול הנוסף של מיכלאנג'לו בתוך הקפלה הסיסטינית "יום הדין" (The Last Judgment), נמצא על קיר המזבח. כפי שהשם מרמז, הפרסקו מתאר סצינה מן ההתגלות של ג'ון: פרק 20, המתייחס בעיקר להופעתו השנייה של ישו ביום הדין. כאשר דמותו העוצמתית של ישו נמצאת במרכז המסגרת, בעוד המתים מתוארים מימין. מיכלאנג'לו כלל את הדיוקן העצמי שלו פעמיים בעבודה האמנותית המפוארת הזאת: דיוקן עצמי ראשון- הדמות המתבוננת במעלה המתים בפינה השמאלית התחתונה של הפרסקו.
הדיוקן העצמי השני, יכול להיות "מטריד"למדי, דמותו של סנט ברתולומיאו המחזיק בעורו של אדם שהופשט מגופו, עם פנים מעורפלות- פניו של מיכלאנג'לו. זה בהחלט רומז על מחשבה מבועתת - הזדהות האמן עם ברתולומיאו עצמו, מי שנחשב לקדוש מעונה - ועורו הופשט בעודו בחיים בארמניה.
מכל מקום, מעבר לתיאורים אכזריים, מיכלאנג'לו הואשם בזימה וגסות על ידי הקרדינל קאראפה (שהפך מאוחר יותר לאפיפיור פאולוס הרביעי) וכן ע"י ביאג'ו דה צ'סנה (שהיה מנהל הטקסים של האפיפיור). הסיבה להאשמות, היו הנוכחות של כל כך הרבה דמויות עירום בציור. האמן, לעומת זאת, נקם את נקמתו בגין הביקורת שהוטחה על עבודתו, על ידי הצגת אותו ביאג'ו כמינוס מלך כרתים (שוםט בעולם התחתון של החוטאים), כשהוא עירום ובעל אזניי חמור.
7. ההישרדות המופלאה של הפרסקאות לאורך מאות השנים.
באופן מפתיע למדי, ציורי הקיר של הקפלה הסיסטינית של מיכלאנג'לו ואחרים עמדו במבחן הזמן בצורה משכנעת למדי, רוב הסצינות שרדו באופן "טבעי" למעלה מ 500 שנים, והצליחו לעבור בשלום רפורמציה פרוטסטנטית, מהפכה תעשייתית, מלחמות נפוליאון, התקופה הוויקטוריאנית, שתי מלחמות עולם ואפילו נחיתה בירח. עם זאת, "נח" לא היה כל כך בר מזל, הציור עם תיאור הבריחה שלו מן המבול הגדול, עדיין חסר בתקרה. הסיבה לכך היא כי לוח הטיח שבו ציורה הסצינה התנ"כית, נפל על הרצפה והתנפץ - בשל תהודה שנגרמה כתוצאה מפיצוץ סמוך בתחנת אבק שרפה בשנת 1797.
8. שיפוץ, שיחזור והפשטת הדמויות מכיסויי הצניעות.
עבודת שיקום ושיפוץ גדולה של תקרת הקפלה הסיסטינית, החלה בשנת 1984 והסתיימה בשנת 1994. תהליך עדין ונרחב זה כלל הרבה מומחי אמנות. בסופו של דבר הם הצליחו להסיר שכבות של לכלוך, ובקטריות. כתוצאה מכך הסצינות התבהרו משמעותית. חלק מהמומחים השמיעו דאגה שהשימור הגזים באפקט החדש של הצבעים..
מכל מקום, למיכלאנג'לו היתה בודאי נקמה מתוקה. אחרי יותר מ -400 שנה, הוסרו עלי התאנה שהוספו כתוספת צניעות, בעבודות שיקום קודמות מסוף המאה ה 16. כעת העירום חזר לקדמותו.
9. בחירת האפיפיור וחדר הדמעות.
בהתחשב בכל העובדות שהוזכרו עד כה, ניתן לומר שהקפלה הסיסטינית עומדת בגאווה כמבצר חשוב של היסטוריה ואמנות בתוך מדינת וותיקן. מעבר לקירות, הציורים המפוארים והארכיטקטורה הצנועה, הקפלה משרתת את אחת המטרות הדתיות החשובות ביותר, והיא קשורה לבחירת האפיפיור. תהליך זה כרוך בהצבעה והוא אירוע מרכזי לקתוליות הרומית מאז שנת 1492. בהתאם למסורת זו, מעשנה מיוחדת של הבניין מעבירה את תוצאות ההצבעות: עשן כהה המסמן כי אף מועמד לא קיבל את הרוב הנדרש - שני שליש מהקולות, או עשן לבן המסמן כי נבחר אפיפיור חדש למדינת הותיקן.
משיצא עשן לבן ונבחר אפיפיור חדש, הוא רשאי להכנס באופן פרטי ל"חדר הדמעות" הסמוך, כדי לעטת את גלימת האפיפיור החדשה שלו. החדר הקטן והאדום קיבל את כינויו, עקב הרגשות העזים ודמעות השמחה המתבקשות, שהמועמד צפוי להן לאחר שזכה בבחירות.
10. הקפלה הסיסטינית- אתר התיירות המבוקש ביותר בעולם.
הקפלה הסיסטינית היא אחד מיעדיי התיירותי הפופולרים ביותר בעולם, וככזה הבניין מושך מעל חמישה מיליון אנשים על בסיס שנתי (כמעט כמו כל אוכלוסיית נורווגיה!). זה מתרגם לקרוב ל 50,000 מבקרים ביום, ומעל 80 מיליון יורו שנוצר בהכנסות בשנה - דמי הכניסה.
אבל מעבר למספרים בלבד, עוצמת הויברציות של תנועות הרגליים הרבות, והלחות שמכניסים כמויות גדולות כאלה של מבקרים עשויים להיות מסוכנים למבנה הקפלה הסיסטינית ולציורי הקיר. לשם כך, אחד האמצעים להגנה כרוכים באיסור הצילום בתוך הקפלה בשעות הביקור. יתר על כן, שלטונות הותיקן לקחו את השימור ואבטחת המקום לרמה הגבוהה ביותר.
סיור בוותיקן בעברית, חוויה נהדרת הכוללת גם את הקפלה הסיסטינית.
"ומתי כבר תסתיים העבודה בקפלה הזאת?" האפיפיור יוליוס השני שואל בכעס; ומיכלאנג'לו עונה: "ברגע שאוכל, אבי הקדוש, בדיוק אז"
