סיורים ברומא - אומבריה איטליה.
כל כך הרבה רגעים חשובים בעברנו הקולקטיבי התרחשו באיטליה, עד שזאת יכולה להיחשב אבן דרך היסטורית של העולם המודרני.
הנה כאן ריפרוף קצר על העבר של איטליה ומעט על הרגעים הגדולים וגם הלא כל כך גדולים בהיסטוריה האיטלקית, מגדולתה של רומא ועד הרנסנס, על איחוד איטליה ושדות הקרב של מלחמת העולם השנייה.
עד שנת 500 לפני הספירה, אוכלוסיות אתניות שונות חלקו את איטליה. מושבות יווניות קטנות התפזרו על החוף הדרומי ובאי סיציליה. גאלים, אבותיהם של הצרפתים המודרניים של ימינו, שוטטו בצפון ההררי. ואילו האטרוסקים, קבוצה שבאה במקור ממקום כלשהו במערב טורקיה, התיישבו במרכז איטליה, והקימו מספר ערי מדינה, כולל מה שמהווה כיום את בולוניה המודרנית, וכמובן ההתיישבות שלהם באומבריה (שרידים רבים לתרבותם נמצאים בעיר פרוג'ה באומבריה). מעט ידוע על האטרוסקים, פרט לכך שהם שגשגו לתקופה מסוימת, ויצרו תרבות שתעביר מורשת של ארכיטקטורה מרהיבה (קשתות אבן, רחובות סלולים, אמות מים, ביוב) ליורשת הבאה, הלא היא רומא.
על פי האגדה, רומא נוסדה ב- 21 באפריל, 753 לפני הספירה, על ידי רומולוס ורמוס, התאומים שטענו כי הם בניו של מארס אל המלחמה וגודלו כתינוקות על ידי זאבה. רומולוס ראה את עצמו נצר לצבא טרויה המובס, ורצה שרומא תירש את תכונותיה של טרויה עתיקה ואף תתעלה עליה. כאשר רמוס צחק מהרעיון, רומולוס הרג את אחיו והכריז על עצמו כמלך הראשון של רומא .
שבעה מלכים שלטו על רומא עד שנת 509 לפני הספירה כאשר המלך האחרון הודח והוקמה הרפובליקה הרומית. מאז נשלטה רומא על ידי שני נבחרי ציבור (המכונים קונסולים), סנאט המורכב מאריסטוקרטים עשירים (המכונים פטריקים), ואסיפה בעלת כוח מוגבל, שייצגה את העם הפשוט (הפלבאים). מתכונת ממשל זו עבדה בהתחלה היטב, אך ככל שרומא התרחבה מעבר לעיר מדינה בלבד והשתלטה על שטחים נרחבים, לא רק באיטליה, אלא גם מעבר לים, מערכת השלטון נסדקה והתקשתה לתפקד כראוי.
לקראת תום המאה הראשונה לפנה"ס רומא נקלעה למשבר משמעותי. מרד גדול של פשוטי העם, נגד שלטונם של אנשי האצולה, הובל ע"י העבד ספרטקוס, רומא הצליחה למגר את המרד, אך במחיר כבד, כוח הצבא עלה, הרפובליקה התפוגגה ונוסדו שורה של דיקטטורות צבאיות שהסתיימו בהתנקשות ביוליוס קיסר.
בשנת 29 לפני הספירה, לאחר מאבק כוחות ממושך, אחיינו של יוליוס קיסר, אוקטביוס, תפס את השלטון והכריז על עצמו כקיסר אוגוסטוס. האימפריה הרומית נולדה. במשך מאתיים השנים הבאות, רומא שגשגה, ושלטה על שטח עצום שנפרש בצפון מבריטניה והחוף האטלנטי של אירופה ומצד מערב בצפון אפריקה. בדרום ובמזרח התפשטה האמפריה על כל אזור הים והמזרח התיכון.
תקופה זאת של השלום הרומי, הסתיימה בשנת 180 לספירה עם מותו של מרקוס אורליוס. שילוב של בעיות כלכליות, פלישות הברברים בצפון, חוסר יציבות מבית ומרידות טריטוריאליות, בשילוב עם חוסר בהנהגה חזקה, הביאו לירידה איטית והדרגתית של רומא. בשנת 380 לספירה, לאחר שלוש מאות שנות רדיפה, הנצרות הפכה לדת הרשמית האחת והיחידה. בסוף המאה הרביעית לספירה התפצלה האימפריה הרומית לשניים. במזרח, נוסדה עיר הבירה החדשה קונסטנטינופול (איסטנבול של ימינו), במה שהיא כיום טורקיה, שם פרחה, והפכה בסופו של דבר לאימפריה הביזנטית רבת השנים. רומא, בירת המערב, המשיכה להתדרדר.
בשנת 410 לספירה, רומא עצמה נבזזה על ידי המוני ברברים. האימפריה המזרחית פלשה אך לא הצליחה להשיב את הסדר ולכן נאלצה לסגת. בסוף המאה החמישית לספירה, האימפריה הרומית במערב קרסה לחלוטין. במשך אלף השנים הבאות, איטליה הפכה שוב לטלאי של ערי מדינה, כאשר רומא, שהפכה לביתה של הכנסייה הקתולית, הייתה החזקה ביותר. תקופה ארוכה זו של קיפאון ושקט נודעה בשם- ימי הביניים.
השגשוג לא חזר שוב לאיטליה עד למאה ה- 14, אז ערי מדינה כמו פירנצה, מילאנו, פיזה, ג'נובה וונציה הפכו למוקדי מסחר. ההתעשרות המקומית של הערים והגברת קשרי המסחר עם ארצות זרות, הפכו את איטליה למרכז התרבות הבכיר של אירופה. דמויות כמו לאונרדו דה וינצ'י, מיכלאנג'לו, דנטה, מקיאוולי וגלילאו, בין היתר, חוללו מהפכה בתחומי האמנות, הספרות, הפוליטיקה והמדע. חוקרים איטלקיים, כמו מרקו פולו וכריסטופר קולומבוס, הציגו את איטליה ואת אירופה לשאר העולם.
איטליה נותרה מרכז כוח עד המאה ה -16, אז נתיבי הסחר החלו להתרחק מהים התיכון. בנוסף החלה הרפורמציה הפרוטסטנטית שהביאה לכך שהכנסייה הקתולית, שבסיסה ברומא, איבדה את השפעתה על חלק גדול מצפון אירופה. ערי המדינה האיטלקיות השונות הפכו פגיעות לכיבוש והשתלטות מצד ספרד, צרפת ואוסטריה. איטליה נותרה בעצם טלאים של נסיכויות שנשלטו באמצעות ייפויי כוח שניתנו על ידי מעצמות אירופה השונות. במאה ה -19, נפוליאון מנהיג צרפת, תמך באיחודה מחדש של איטליה, כדרך ליצור מדינת חיץ נגד אויביו הרבים. כך, עם הגיבוי של צרפת, הנהיג ג'וזפה גריבלדי תנועה פופולרית לאומנית, שהשתלטה על חלק גדול מאיטליה בשנת 1861. בשנת 1870 הסתיים המאבק, עם נפילת רומא ואיחוד מוחלט של המדינה האיטלקית.
בשנים הבאות ועד לאחר מלחמת העולם הראשונה, איטליה לא שבה להיות האמפריה הרומאית. אגודות פוליטיות פנימיות רבות פעלו ובחשו בממלכה החדשה של איטליה, והכלכלה נהרסה על ידי מלחמת העולם הראשונה. בשנת 1919, מתוסכל מכך שאיטליה לא הרוויחה דבר, למרות שנחשבה בין המנצחות במלחמה העולמית, פוליטיקאי בשם בניטו מוסוליני השיק תנועה שקראה להפוך את איטליה למעצמה גדולה. בשנת 1922 הוביל מוסוליני את תומכיו, שנודעו בשמם ה'פשיסטים', בצעדה לרומא כדי לתפוס את השלטון ישירות באמצעות הפיכה וללא בחירות. המלך האיטלקי המפוחד, לא ניהל מאבק ואיפשר למוסוליני להיות השליט העליון של איטליה.
מוסוליני בילה את עשרים השנים הבאות בגיבוש כוח ובבניית הכלכלה האיטלקית, אך מעולם לא ויתר על הרעיון להפוך את איטליה למעצמה גדולה. הוא כינה את עצמו "איל דוצ'ה" (המנהיג) וחלם להוביל אימפריה רומאית חדשה. בשנות השלושים של המאה העשרים הוא החל להשביע את רעבונו לכיבוש, כשפלש לאתיופיה ואלבניה. כשפרצה מלחמת העולם השנייה, איטליה נותרה בתחילה ניטרלית. עם זאת, ברגע שנדמה היה לו במהלך נפילת צרפת שגרמניה מובילה ומנצחת, הצטרף מוסוליני בשקיקה להיטלר, בן זוג פשיסטי ובעל ברית ותיק. במאמץ המלחמתי, מיהר מוסוליני לפלוש ליוון, לבלקן ולצפון אפריקה. צבא איטליה לא היה מוכן כראוי למאמץ כה גדול, וכדי לנסות לשמר את המעמד הצבאי, איטליה פונה בבקשה לעזרה מגרמניה. תוך זמן קצר, מוסוליני מאבד שליטה על צפון אפריקה, הים התיכון, ובסופו של דבר גם בארצו שלו, לטובת בנות הברית. מוסוליני נמלט לרומא וניסה להקים מדינת בובות בצפון איטליה, אך נכשל. הוא ננטש על ידי היטלר, נתפס והוצא להורג על ידי פרטיזנים איטלקים.
לאחר מלחמת העולם השנייה ביטלה איטליה את המלוכה והכריזה על עצמה כרפובליקה. בתמיכתה החזקה של ארצות הברית, איטליה בנתה מחדש את כלכלתה באמצעות הלוואות וסיוע תכנית מרשל. איטליה הצטרפה לארגון נאט"ו והפכה לתומכת משמעותית במה שהוא היום האיחוד האירופי. כיום, איטליה היא אחת המדינות המשגשגות והדמוקרטיות באירופה.
댓글