אחרי שנתיים בהן הקורונה הצליחה להשבית את שמחת האביב של אסיזי, הקלנדימאג'יו המסורתי, חוזר. השנה, בצל החזרה לשיגרה, החגיגות רק יתעצמו. ארבעה ימים של חגיגות צבעוניות יחלו השנה ברביעי במאי. החגיגות המפוארות של הקלנדימאג'יו שבאסיזי אומבריה מצטרפות לחגיגות האביב הגדולות שבאיטליה. באסיזי ישנו סיפור מיוחד המספר את רוח התקופה של סוף ימי הביניים, היכנשהו במאה הארבע עשרה. בכיכר העיר, בפיאצה דל קומונה, נחזה סיפור בן מאות שנים אותו חיה העיר, אותה עיר בה נולד חי וטייל קדוש העיר והפטרון של איטליה, פרנצ'סקו. דברי הימים העתיקים ומסמכים הנוגעים לחייו של פרנצ'יסקו הקדוש מעידים כי בצעירותו הצטיין הקדוש בחיבורם של שירי מחול ושירים, כך גם חייו מתחברים לתחילת האביב מדי שנה. גם היום, בדיוק כמו אז, מתפצלת העיר לשני חלקים, החלק העליון והחלק התחתון המייצגים את המשפחות שהיוו את שני הפלגים של העיר בימי הביניים.
גם אם מקורות של קלנדימאג'יו אבדו בזמן, הם קשורים למנהגים פגאניים שנחגגו בטקסים שונים אך כולם מסומנים בשמחה, בשובו של האביב ולכן חידוש מעגל החיים. החגיגות הן ביטוי ישיר לתחושות השמחה של העם האומברי העתיק. הרוח שבה מותאם חג האביב הייתה שיר הלל לאהבה ולשמחת החיים החדשה לאחר הימים הקשים והקרים של החורף.
בראשית המאה ה-14, הגיעה העיר אסיזי לפאר מירבי; הדבר ניכר על ידי הרחבת חומות העיר, בניה וחיזוק הטירות שברשותה, הפאר של הכנסיות שלה, נוכחותם בעיר של גדולי הציירים כולל ג'וטו, צ'ימבואה, סימון מרטיני, האחים לורנצטי ועוד.
חלוקת העיר לפלגים, מצד שני, היא לא הדוגמה היחידה באיטליה ל"Parte de Sotto" ו"Parte de Sopra", (החלק הנמוך והחלק הגבוה). באסיזי החלוקה היתה לפי השייכות למשפחות היריבות של פיומי ונפיס: כך השנאה והשאיפות של משפחות, פוליטיקאים של המפלגות של גאלפים וגיבלינים. ביריבות הבלתי נפסקת הזו לא היתה הרבה תועלת בהוראות השופטים, הצנזורה של אנשי הדת, גלות המנהיגים ועוד. הרעיון היה תמיד שצד אחד גובר על השני, אך זה תמיד היה לזמן קצר כי רוחם של האזרחים ומשפחות המנוצחים מחפשת, ומיד נוקטת, נקמה. לפי עדויות הקרב העקוב מדם הראשון שיש לנו חדשות עליו מתחיל ב-14 בנובמבר 1376.
חרף הסכסוך האלים של האזרחים בינם לבין עצמם, המנהג לפיו חוגגים את פסטיבל האביב שנושא את שמו של קלנדימאג'יו נשמר תמיד בחיים. השירים והמוזיקה מתעוררים שוב לחיים, הסרנדות מתחת למרפסות הנשים מחליפות את שאגת הנשק באזורים שונים בעיר, מלך המפלגה נבחר. מנהג זה נמשך במשך מאות שנים, עד ימנו אנו. כמעט כ העיר משתתפת בחגיגיות, מי בהכנות ומי בהופעות, הצגות וריקודים. העיר כולה מתקשטת בדגלים של הפלגים 'היריבים', ותהלוכות של מתופפים ואנשים הלבושים בבגדים מסורתיים מאותה תקופה שוטפים את העיר. בתהלוכות ובאירועים הרבים הפוקדים את אסיזי, בין היתר בתחרות תיפוף, הנפת דגלים, ירי בחץ וקשת ועוד, חייבים להשתתף אך ורק בתחפושת כי הכל חייב להיות בעל טעם ריח וצבע אמיתי ומרתק ביותר, ואסור בשום פנים ואופן לאפשר את ההווה.
בשנת 1954 לבשה החגיגה, בהתלהבות והסכמה של כל האזרחים, את הצורה המעוררת תקווה ושנשמרת עד היום. בין שני ה"חלקים" של העיר חוזר האתגר: הפעם לא עקוב מדם. שני הפלגים מעניקים חיים לסכסוך המעורר את זמניו של קלנדימאג'יו. ההשתתפות העממית כה אינטנסיבית, שבמשך ארבעה ימים משחזרת העיר את האווירה שאפיינה אותה לאורך מאות השנים על כל ממדיה. בחגיגות של היום, הפלג אשר ינצח ביריבות יקבל לידיו את מפתחות העיר עליהם הם ישמרו לשנה הקרובה, עד לקלנדימאג'יו הבא. איך מנצחים? ביופי כמובן, מבין אחת הקבוצות תיבחר גברת האביב, מדונה פרימוורה, והיא תזכה את הפלג שלה בניצחון.
הקלנדימאג'יו מתחיל אצל שני החלקים העוסקים בברכת הדגלים (החלק התחתון ישתתף בכם בבזיליקת סן פרנצ'סקו, החלק העליון בקתדרלת סן רופינו).
בואו לאסיזי תמיד, אבל במיוחד בזמן החגיגות פה, תוכלו להתחבר ולהתרשם מהיסטוריה בת מאות שנים.
תהנו, ינון