"זה הלילה בו הוצאת מקדם את אבותינו בני ישראל ממצרים והולכתם ביבשה בתוך ים-סוף". מוכר לכם הציטוט הזה? נשמע כמו משהו מההגדה אבל בעצם זהו ציטוט משיר שבח והלל לאלוהים וישוע ששרים הנוצרים בליל הפסחא. כן כן, הנוצרים הקתולים מזכירים את יציאת מצריים בליל תחייתו של ישוע בחג הפסחא.
סיפור יציאת מצרים עם כל הניסים והקשר בין אלוהים לבני ישראל מעניק השראה לעולם הנוצרי בסיפור צליבתו ותחייתו של ישוע המצוין בחג הפסחא הנוצרי. חג הפסחא הינו החג הנוצרי החשוב ביותר עבור הנוצרים, הראיה היא כמות הספרות הנוצרית הענפה הקשורה בחג זה.
כולנו מכירים את הברית שכרת אלוהים עם בני ישראל והציווי לסמן את דלתותיהם בדם הקורבן, זאת על מנת שרוח האלוהים תפסח על בתיהם וכך ינצלו הבנים הבכורים של בני ישראל. איך דם הקורבן המסמן את הברית קשור לחג הפסחא של הנוצרים?
לנו, היהודים, יש את ההגדה המסמלת את החג ולנוצרים את הביצה (היום שולטת ביצת השוקולד כמובן). הביצה מסמלת את התחייה, מתוכה פורצת החיות, כאן יש את סיפור התחייה. הקורבן המופיע במסורת היהודית השתרש למסורת הנוצרית. ישנם סוגים שונים של קורבנות (הודיה, נדרים, יומיים ואחרים), אך הקורבן המעניין אותנו פה הוא בקשר בין הקורבן לחטא, כלומר הקורבן מופיע על מנת לכפר על החטאים.
בסעודה האחרונה, ישוע, היהודי, אומר לשליחיו לשתות מהכוס כי זהו דמו, הוא משתמש בביטוי 'דם הברית', על פי אחת הבשורות הנוצריות דם הברית קשור לסליחה על חטאים, קרי, המשך ישיר לדם הקורבן שהועלה במסורות היהודיות לכפר על חטאים. דם הברית מופיע גם בספר שמות בו משה רבנו דיבר אל העם. בסיפור יציאת מצרים, הדם של הקורבן הבטיח כי בני ישראל ינצלו מחרון האלוהים, 'ושחטו הפסח' המופיע בספר שמות יתורגם ביוונית עתיקה ולטינית ל'פסחא'.
העולם הנוצרי אימץ רק את תאוריית הקורבן במקרה הזה ולא את מטרת האלוהים לפסוח מעל בתי היהודים ולכן הם מכנים את החג כחג הקורבן, איזה קורבן? ישוע, הפסחא (מופעי בבשורה של מרקוס המתארת את הסעודה האחרונה). את הלחם (לחמא עניא – המצה) שנתן ישוע לשליחיו לאכול תיאר כגופו (הקתולים אכן מאמינים כי מדובר בגופו של ישו לעומתם הפרוטסטנטים מאמיני כי מדובר רק בזכרו של ישוע). על פי הנצרות, דמו של ישו בעת צליבתו שאירעה בליל פסח בשנת 33 לספירה פחות או יותר, הוא אותו דם הקורבן בסיפור יציאת מצרים שהצילה את היהודים, קרי, דמו של ישוע הוא זה שמעניק לנוצרים את החיים החדשים. לפי חיבור, שעשתה הנצרות, ישוע מובן כקורבן הפסח. עד כאן יש לנו חיבור בין קורבן הפסח לצליבתו של ישוע. אלא שכאן, הכנסייה, הנוצרים הולכים צעד אחד קדימה, בעוד שהיהודים הקריבו קורבנות אחת לשנה במסגרת התפילות והמסורות, על פי הנצרות, אותו קורבן של ישוע הוא עבור הכל, דמו של ישוע מבטל את עבודת הקורבנות לתמיד, ישוע הוא קורבן הפסח, קורבן חטאת וקורבן שעיר לעזאזל אשר בדמו ובמותו נותן את הכפרה אל הכלל. בתפילות יום הראשון של הנוצרים, שתיית היין, דמו של ישוע ואכילת הלחם, גופו של ישו, היא בעצם שיחזור של הסעודה האחרונה, כך הקרבת הקורבן, האלוהים, לאדם.
חג הפסחא נחגג, מצוין, במשך 8 ימים, 'השבוע הקדוש'. הוא נפתח בתהלוכת הדקלים של יום שישי, הרגע בו נכנס ישוע לירושלים ומסתיים ביום ראשון שבוע לאחר מכן, לאחר התחייה. במשך השבוע מתכוננים הנוצרים לרגע בו ישוע יהפוך לקורבן הפסחא. ביום השישי, שבוע לאחר כנסתו לירושלים, ביום זה על פי האמונה נצלב ישוע, מתקיים טקס ובראשיתו תהלוכה (ה'ויה דולורוזה') ובסופה מורידים את ישוע מהצלב אל אבן המשיחה ואז גופתו נקברת. ביום שלמחרת, ב'שבת הגדול', ליל התחייה, מתקיים טקס המתחיל מחוץ לכנסייה. בטקס מוציאים אש מאבן (בימים עברו), מדליקים את נר הפסחא, אש חדשה לאחר שהלהבה כבתה עם פטירתו של ישוע ביום השישי. הנר מקודש ומוטבעת עליו, בין היתר, השנה הספציפית. לאחר הדלקת הנר ממשיכה התהלוכה לתוך הכנסייה.
חשוב לציין כי טקס זה מתבצע על ידי הקתולים. תחילת הצעדה לתוך הכנסייה מרמזת על תחילתה של יציאת מצריים, הדם נשפך, חיים ניתנו לכל בית שקיבל את קרובן הפסח ועכשיו מתחיל המסע את הארץ המובטחת. אותו הנר מהווה עבור הנוצרים את אותו עמוד האש שהלך לפני המחנה ביציאת מצרים, ללא הנר ואורו לא יוכלו הנוצרים להיכנס לכנסייה החשוכה. המאמינים נכנסים לכנסייה החשוכה ומדליקים את נרם מנר הפסחא וכך מאירים את הכנסייה, האור אשר מדביר את החטא הגדול. מתחילה שירה תיאולוגית, שיר שבח, EXULTET, בו מזמרים תודה לישוע אשר פדה את החטאים עד לחטא הקדמון ביותר של אדם, חסדו של אלוהים אשר קיבל את קורבן הפסחא, הוא מוחק את החטאים עד לחטא של האדם הקדמון. עוד בשיר, מהללים את חג הפסחא בו נשחט 'השה האמיתי', ישוע. בדם זה מתקדש מי ששותה מגביע דמו של ישוע בתפילת הנוצרים.
מה שקורה בפסחא מבחינת הנוצרים זה שקורבן הפסח, ישוע, לא מת אלא קם מן המתים, מן השאול, וכך יוכל לעזור לבתי התמותה, להושיע אותם, אלוהים מסר את בנו כקורבן על מנת לפדות את עבדיו, מאמינו, בני האדם. הדרך אל הקודש נפתחת בפסחא, זהו החג הקדוש ביותר עבור הנוצרים. מבחינתם, סיפור יציאת מצריים אשר עובר דרך הקורבן ומגיע עד למחילה ולתהילה של ישוע, הסתיים בהצלחה מוחלטת.
הנה כי כן אתם רואים עוד נדבך בקשר שבין שתי הדתות, היהדות והנצרות, מתוך המקור נולדים 'הפיתוחים', הפרשנויות והאמונות השונות.
שיהיה לכולנו חג שמח, ינון
(מאמר זה נכתב בהשראת הרצאתה המאלפת של יסכה קרני על הקשר בין קורבן הפסח לפסחא)
חג שמח,
כרגיל, מחכה לכם ברומא ואומבריה איטליה
שלכם,
ינון