אלסנדרו די מריאנו די ואני פיליפני, או בכינוי סנדרו בוטיצ'לי, 1445-1510, אומן תקופת הרנסנס באיטליה, הינו אחד מהציירים המשפיעים ביותר בעולם אשר גדולתו הוכרה בעיקר החל מהמאה ה 19, כ 400 שנים לאחר פטירתו. בוטיצ'לי, יליד פירנצה שבאיטליה, החל את דרכו האומנותיות בשנת 1462 כמתמחה בסדנתו של פיליפו ליפי. בשנת 1470 כבר פצח בקריירה עצמאית בבית מלאכה משלו. עבודותיו הייחודיות לא השאירו את אצילי העיר רומא, ובראשם משפחת מדיצ'י, אדישים ואלה החלו להזמין מיצירותיו. אך לא רק אצילי פירנצה התרשמו מבוטיצ'לי הצעיר ובשנת 1481 במסגרת בנייתה ועיטורה של הקפלה הסיסטינית שבותיקן, הוזמן בוטיצ'ילי, יחד עם אומנים נוספים מפירנצה, לעטר את הקירות שלאורך הקפלה בציורים המתארים אירועים וסיפורים מחייהם של משה רבנו וישוע. בוטיצ'לי צייר 3 ציורים במשך כ 11 חודשים בלבד, 'נעורי משה', 'הענשת בני קורח', 'פיתוי ישו'. כידוע, כל אומן אשר הצליח לקבל הזמנה לעבודה אצל ועבור האפיפיור, שמו ותהילתו המקצועית יישאו פירות לעד (לפחות עד היום וכנראה גם לעתיד הקרוב לעין...)
בין ציוריו המפורסמים ביותר של בוטיצ'לי יש את 'הערצת המאגים', 'לידת האביב', ציור אשר משלב ומחבר בדמויות ובסמלים בין המיתולוגיה היוונית לדת הנוצרית, 'פלאס והקנטאור', בו ניתן לראות שוב את השילוב שבין הרוחני לפיזי, הבתולה, המיסטית והקטאור, המטאפיזי, 'ונוס ומארס' ועוד רבים אחרים.
עבודתו המוכרת ביותר של בוטיצ'ילי היא כנראה ללא ספק 'לידת ונוס' (כנראה בשנת 1482, רק ציור אחד של בוטיצ'לי נושא תאריך מדויק), ציור שהוא סמל לאהבה. במרכז התמונה מופיעה ונוס בתוך צדפה גדולה, גבר ואשה המרחפים מעל המים (המלאכים). הדוגמנית של בוטיצ'לי לציור זה היא סימונטה וספוצ'י, פילגשו של ג'וליאנו מדיצ'י, אחיו הצעיר של שליט פירנצה והפטרון של בוטיצ'לי, לורנצו מדיצ'י, ומי שהיתה קרובת משפחתו של הימאי אמריגו וספוצ'י על שמו נקראת היבשת 'אמריקה' (לאחר שגילה שקולומבוס הגיע לאמריקה ולא להודו).
ונוס, או אפרודיטה, האלה היוונית המהווה סמל של נשיות ויופי. במיתווגיה היוונית, אפרודיטה, בתו של אוראנוס, היא אלת היופי, התשוקה והפיריון, נולדה בחופי קפריסין, מתוך הקצף, שצף הגלים שנוצר לאחר שאיבר מינו של אביה נזרק לים, 'אפרו' ביוונית משמעו קצף. מעבר לכך סיפור לידתה לוט בערפל אך קשור למאבקים בין האלים... כמובן.
בוטיצ'לי גילה עניין רב בעבודתו של המשורר הפלורנטיני הגדול דנטה אליגיירי ואף כתב כמה פרשנויות לעבודתו אך דבר לא נשתמר. הוא אף שאף לאייר את ספרו המפורסם ביותר של דנטה, 'הקומדיה האלוהית'. אחד מהדפים הבודדים בצבע מלא של הקומדיה האלוהית שצייר בוטיצ'לי, הממחיש את הקנטו XVIII במעגל השמיני של הגיהינום. דנטה ווירג'יל יורדים דרך עשרת התהומות של המעגל דרך רכס (הקומדיה האלוהית מורכבת ממאה קנטוסים).
עבודותיו של בוטיצ'ילי מדגישות את החן, היופי והדיוק באומנות הרנסנס. הוא מצייר על התפר של הדת הנוצרית, היופי האלוהי וסיפורי קדם, בין השמיימי, הרוחני, לגשמי.
דרך אגב, הכינוי שנדבק לו ועל פיו הוא ידוע היום בעולם קרה כנראה בעקבות אחיו הגדול, ג'ובאני, אשר כונה בוטיצ'לו, 'חבית קטנה' באיטלקית.
במסגרת סיורנו ביחד במוזאוני הותיקן תוכלו להתרשם מעבודותיו של בוטיצ'לי בקפלה הסיסטינית.
נתראה בסיור בותיקן , ברומא
ינון