כיפת העולם - הפנתאון - סיורים ברומא

מתנשא מולכם במלא הדרו, 2000 שנה לאחר בנייתו וכמעט מושלם. לא צריך להיות אדריכל כדי לזהות שהפנתאון הוא יצירת מופת של אדריכלות ואמנות.

מיכאלאנג'לו, האמן הביקורתי, הכריז על הפנתאון שהוא עבודת מלאכים, ולא מעשה אנושי.

השם מורכב משתי מילים יווניות פאן, "הכל" ותאון, "אלוהי" - מקדש כל האלים.

הפנתאון הוקם על חורבות מקדש קדום מהמאה ה-8 לפנה"ס, מקדש לרומולוס המייסד האגדי של רומא. על פי האגדה הרומית, זהו המקום ממנו רומולוס, נישא לאחר מותו על ידי נשר והורם עימו אל השמים לשהות שם עם האלים.

הפנתאון נבנה בין 25 ל- 27 לפנה"ס, על ידי מרקוס אגריפס, יד ימינו של אוקטביוס (לימים ייקרא אוגוסטוס קיסר) .

המקדש היה חלק ממתחם שלם שבנה אגריפס לאחר הניצחון בקרב אקטיום בשנת 31 לפני הספירה (הקרב הימי בו גבר אוקטביוס על מרקוס אנטוניוס וקליאופטרה, ובו בעצם חוסלה הרפובליקה הרומית ונפתח העידן של רומא האמיפריאלית) בנוסף לפנתאון, נבנו גם מקדש נפטון ומרחצאות אגריפס.

לאחר כ 105 שנה, בשנת 80 לספירה נהרס המבנה בשריפה וחודש ע"י הקיסר דומיטיאנוס . כעבור שלושים שנה נוספות, ב 110 לספירה, הפנתאון עלה שוב באש, לאחר פגיעת ברק. בשנת 120 לספירה הקיסר אדריאנוס בנה מחדש את המקדש, הפעם במתכונת הנוכחית והוא זה שהעניק לבניין את צורתו המעגלית הייחודית. הפנתאון המחודש ברומא ,כפי שאנו רואים אותו כעת, הוא בן 1900 שנה!

בתקופת שלטונו של אדריאנוס, הגיעה רומא האימפריאלית לשיאה והמבנה הנוכחי הוא ככל הנראה פרי גאונותו האקלקטית וטעמיו האקזוטיים של אדריאנוס, כולל חיבתו לתרבות היוונית.

למרות שהמבנה הנוכחי היה שונה מאוד מהמקור, אדריאנוס השמיש את הכתובת בחזית עם הכיתוב המקורי, המוקיר את הבנאי הראשון מרקוס אגריפס. תרגום הכתובת למי שלא קורא לטינית.. "הוא נבנה על ידי מרקוס אגריפס, בנו של לוציוס, הקונסול בפעם השלישית".

במבנה הפנתאון משולב פרונאוס- שהיא אכסדרת עמודים חיצונית- מעין מבואת כניסה רחבה ומרשימה בסגנון יווני

בפרונאוס נישאים 16 עמודים קורינתיים מונוליטים (העשויים ממקשה אחת), מסודרים בשלוש שורות, גובהם יותר מ -14 מטרים וקוטרם 1.5 מטר, חלקם אפורים והאחרים מגרניט ורודה. העמודים שמשקל כל אחד מהם הוא כ 60 טון, הובאו מאסוואן שבמצריים. העברת העמודים הכבדים נעשתה בשיטה מיוחדת באמצעות השטה על דוברות בעת הצפת הנהר במצריים, לאחר מכן דרך הים התיכון ושוב ברפסודות בנהר הטיבר.

מה שמיוחד בפנתאון הוא לא רק הארכיטקטורה או היופי החיצוני שלו, אלא גם העובדה שהוא מייצג מהפכה תרבותית אמיתית.

זה היה המקדש הראשון שנבנה עבור העם.

היום זה אך מובן מאליו, אבל בימי קדם המקדשים היו מקומות האסורים על פשוטי העם, רק אנשי דת היו רשאים להיכנס ועונש מוות היה צפוי למי שנכנס ללא רשות.

הפנתאון מבטל את התפיסה הזו ולראשונה נהגה הרעיון של מקום פולחן פתוח לכולם, שם יוכלו המאמינים לתקשר רוחנית עם האלים.

התבוננות בחזית הבניין מצמררת בעוצמתה, אבל חכו עד שתראו מה יש בפנים...

העוצמה של המבנה יוצרת אפקט מכריע לנכנס. החלל הפנימי הענק והריק של הפנתאון, גורם לאדם להרגיש זעיר ובדיוק כך צריך להרגיש מול האלים...

חתך רוחב של המבנה

הפנתאון נחשב לרוטונדה, מבנה עגול עם כיפה. מושלם מבחינה מתמטית. המבנה תוכנן סביב כדור כשגובה הכדור - הכיפה שווה לרדיוס והוא כ44 מטר ויוצר איזון מושלם והרמוניה ייחודית, הרעיון במבנה הכדורי מציב את כל האלים באותה רמת חשיבות.

מסביב, נמצאות שבע נישות מפוארות בין שני עמודים קורינתיים, שם היו פסלי שבעת האלים הקשורים לפולחן כוכבי לכת: השמש, הירח, ונוס, שבתאי, צדק, מרקורי ומאדים. עם כניסת הנצרות, חלק מהנישות שימשו למזבחות קטנים עבור קדושים נוצרים

גדולתו של הפנתאון נובעת בעיקר מכיפתו האדירה, שעדיין נחשבת לכיפה הגדולה ביותר שנבנתה אי פעם ללא תמיכות.

בניית הכיפה באמצעות לבנים היה בלתי אפשרי, התקרה לא הייתה עומדת במשקל והייתה קורסת. מכיוון שלרומאים לא היה בטון מזוין הם מצאו פתרון אחר. בטון העשוי אפר וולקני.

הכיפה נבנתה מיציקת הבטון יחידה בשכבות. כאשר עובי הדופן הולך ופוחת עם העלייה בגובה הכיפה (בחלק התחתון עובי הדופן הוא כ 7 מטרים ובחלק העליון רק 1.2 מטר). בנוסף משקל הבטון הופחת על ידי ערבובו בסוגי אבנים שונות בעלות משקלים שונים, כאשר ככל שמתקרבים לנקודה הגבוהה ביותר, עורבבו האבנים הקלות יותר כמו אבני טוף, וכך המשקל והעומס הכללי על הכיפה יורד בחלק העליון והנס קורה – הכיפה עומדת קרוב ל2000 שנה.

במשך מאות שנים זו הייתה הכיפה הגדולה ביותר בעולם והיא עדיין הכיפה הגדולה ביותר שאינה מבטון לא מזוין.

במרכז הכיפה יש חור בקוטר 9 מטרים, Oculus - אוקולוס או "העין" בלטינית. למרות הסמליות הדתית שלו כ"חלון אל העולם שמעבר", מטרת הפתח היא בעלת חשיבות עליונה להנדסת המבנה ויציבותו. הפתח גם הוא חלק משיקולי הפחתת המשקל, כך שלא נדרשים עמודים נוספים לשאת הכיפה. בנוסף, קיום הפתח גם הגן על המבנה מפני רעידות אדמה לאורך השנים..

האורקולוס הוא מקור האור הטבעי היחיד בבניין, שאין בו חלונות נוספים.

האור חודר מלמעלה וזורם למטה כמו נהר של אור פנימי. לקראת הצהריים, הקרניים המגיעות דרך האוקולוס עזות במיוחד.

ב -21 באפריל בצהריים (יום ההולדת של רומא), כשהשמש נמצאת בנקודה מסויימת, קרני האור חודרות דרך האוקולוס בכיפת הפנתאון ויוצאת דרך הסורג שמעל לשער הכניסה. כתוצאה מכך האור עובר דרך הפתח ומאיר את כל אזור הכניסה.

כל כמה שהמראה הזה עדיין מדהים בימינו- מרתק להבין איך הרומאים הקדומים חישבו, תכננו ובנו את הפנתאון כדי ליצור את האפקט זה לפני 2000 שנה.

האמונה שהאוקולוס נבנה כך שהגשם לא מצליח להיכנס אינה נכונה. הרצפה קעורה מעט וכך כשגשם יורד בפנתאון, המים זורמים לכיוון חרירי הניקוז הנמצאים במרכז רצפת השיש.

מראה הגשם הנופל מהתקרה, הוא מלבב, אני ממליץ מאוד להיכנס בצהריים כשהשמש חודרת ישירות וכמובן אם מזדמן יום גשם..

לאחר נפילת האימפריה הרומית בשנת 476, הפנתאון עבר לחזקת האימפריה הביזנטית. ובשנת 609 נתן הקיסר פוקאס רשות לאפיפיור בוניפקיוס הרביעי, להפוך את המקדש לכנסיה "כנסיית מרים הקדושה של הקדושים המעונים" (Santa Maria ad Martyres). זה היה התקדים הראשון ברומא בו מקדש פגאני הופך לכנסיה. מאז, משמש המבנה ככנסיה ברציפות ובזכות עובדה זאת הוא נשמר ומעולם לא נהרס.

ב 1 בנובמבר שנת 609 נחנכה הכנסיה, כל הקדושים המעונים החליפו את כל האלים ומאז ועד היום, בתאריך זה חוגגים הנוצרים את ליל כל הקדושים (feast of All Saints) שמקורו במקדש הפגאני.

במאה ה-17 החליט האפיפיור אורבן השמיני, ממשפחת ברבריני, להסיר את כל קישוטי הברונזה ממבואת הכניסה - הפרונאוס ולמחזר את מתכת הארד היקרה למטרות אחרות; חלק נלקח לשימוש במבצר של האפיפיור - טירת סנט אנג'לו וחלק אחר שימש ליצירת מופת אמיתית - החופה המדהימה - הבאלדצ'ינו - שעיצב ברניני, יחד עם עוד כמה אמנים, בבזיליקת סנט פטרוס. החופה ניצבת מעל מזבח האפיפיור במרכז הבזיליקה.

ניתן כעת להבחין רק בחורים שנותרו בגמלון - החלק העליון (המשולש) של הפרונאוס שהיה מעוטר בפסלי ברונזה מוזהבים.

פרק אפל זה של ביזת המתכת, יחד עם שוד נוסף של שייש וחומרי בניין שהתרחשו באותן שנים בכל המונומנטים הגדולים של רומא העתיקה, כמו הקולוסיאום ואצידיון דומיטאנוס, צרבו את שם משפחת ברבריני בהיסטוריה באימרה המפורסמת: "מה שהברברים לא עשו לרומא הברבריני עשו".

באותה תקופה, על פי בקשת האפיפיור, ניסה האמן והאדריכל ג'אנלורנצו ברניני לשוות למבנה 'אופי נוצרי', על ידי יצירת שני מגדלי פעמונים בצידי הפרונאוס.

שני המגדלים שנוספו כונו על ידי הרומאים "אוזני התחת" והם הוסרו מהמבנה במאה ה-19.

דלתות הפנתאון הנוכחיות, הן תוספות עדכנית, חדשה יחסית למבנה, הן נוספו רק במאה החמש עשרה. מי ששים לב מקרוב יראה שהדלתות למעשה מעט קטנות מדי למסגרת הדלת. הדבר מסגיר כי דלתות הברונזה אינן אלו המקוריות.

עם זאת, מרבית מה שרואים היום בפנתאון, לא השתנה הרבה באלפיים שנה. העמודים, השיש, הקישוטים הפנימיים לא השתנו, אפילו הרצפה היא המקורית, בנויה משיש יקר שהובא מכל רחבי הים התיכון וממש עליה צעדו עשרות קיסרים ושועי עולם לדורותיהם.

מאז ימי הרנסנס הפנתאון הפך למוזוליאום לאומי ונקברו בו כמה סלבס איטלקיים. הצייר המפורסם רפאל נח כאן כולל הקדשה מיוחדת לזכרו.

קבורים כאן גם מלכי איטליה - ויקטור אמנואלה השני, המלך אומברטו הראשון ואשתו הנסיכה היפיפייה מרגריטה מסבויה, לה עפ"י השמועות, הוקדשה הפיצה המפורסמת בשלושת צבעי הדגל האיטלקי אדום, ירוק ולבן – פיצה מרגריטה.

קבריהם של ויטוריו אמנואלה השני מלך איטליה והאמן רפאל.

בגג הפנתאון ישנן מדרגות בהן ניתן לטפס לגג. מכבי האש המקומיים משתמשים במדרגות בחגים נוצריים, ועלי ורדים אדומים נזרים פנימה דרך האוקולוס ,זכר לירידת הרוח הקדושה על השליחים.

הפנתאון הרומי הוא מבשרם של כמה מבנים מפורסמים אחרים בעולם, ונחשב לאחד המבנים המשפיעים ביותר על האדריכלות המערבית: פיליפו ברונלסקי בקתדרלת סנטה מריה דלה פיורה בפירנצה, בזיליקת סנט פטרוס בוותיקן ברומא בתכנון דונטו ברמנטה ובהמשך ע"י מיכלאנג'לו, אוניברסיטת וירג'יניה ובנין הקפיטול בארצות הברית, , הפנתאון בפריז.

"פיאצה דלה רוטונדה" הכיכר עם המזרקה היפה היא אחד המקומות הפופולריים ביותר בעיר. הכיכר נבנתה במאה ה-18 בתקופת האפיפיור קלמנט החמישי שפינה לצורך זה מבנים שנותרו כחלק מהמתחם הקדום. במרכז המזרקה נמצא האובלסיק המצרי של פרעה רמסס השני

לאורך מאות השנים, הפנתאון ברומא נבזז, נסגר, שימש כמבצר וככנסיה. הוא סבל מרעידות אדמה ושיטפונות, אך שרד מאות שלמות והיום אחרי יותר מאלפיים שנה, הוא עדיין משמש אבן שואבת קסומה לרומאים המקומיים וכמובן לתיירים.

הפנתאון פתוח מדי יום למעט 1 בינואר, 1 במאי ו -25 בדצמבר, בין השעות 08:30 עד 19:30 בכל יום שני עד שבת ומשעה 09:00 עד 18:00 בימי ראשון. הבניין סגור גם במהלך המיסה בשבת בשעה 17:00 וביום ראשון בשעה 10:30. (בחגים הנוצריים הפנתאון פתוח משעה 9:00 בבוקר עד 13:00 בערב). למרות שהפנתיאון הוא כנסיה, וכנסיות ברומא הינן חינם, החל מקיץ 2023 החלו בגביית 5 יורו דמי כניסה. ההמלצה היא לרכוש אונליין- אין בעיית כרטיסים ואפשר בד"כ לרכוש כרטיסים עד יומיים שלושה לפני הביקור, מחוץ לעונה אפשרי לרכוש אפילו ביום הביקור. היתרון ברכישה אונליין- חיסכון זמן ההמתנה בתורים הארוכים. אם בכל זאת אתם רוצים לרכוש כרטיסים במקום, שימו לב ישנם שני תורים. האחד לרכישה בכרטיסי אשראי והשני במזומן. קישור לרכישה אונליין , בימי ראשון הכניסה עדיין חינם, כדאי להתעדכן אם יש שינויים.

מידע נוסף על מסלולי הליכה ברומא , אתרים וסיורים ברומא אתם כמובן מוזמנים להתייעץ איתנו.